מי אני

הסיפור שלי

על הדרך מחולי לבריאות, מחיפוש לגילוי, ומה שלימד אותי שהגוף והנפש הם אחד.

שרון ארנס

שרון ארנס

גדלתי בבנימינה, ילדה פעילה שאהבה לרקוד, לזוז, לעשות הכל.
תמיד היה לי חשוב להצליח, תמיד רציתי עוד.
אבל הגוף שלי סיפר סיפור אחר.

בגיל 16 אובחנתי עם תת-פעילות בלוטת התריס.
בגיל 17 עברתי ניתוח להסרת גידול בשד.
וסמוך לגיל 18 אובחנתי עם קוליטיס כיבית, מחלת מעיים כרונית.
שתי מחלות אוטואימוניות, שבהן הגוף תוקף את עצמו.

כל אבחנה טלטלה אותי מחדש, כל אחת בפני עצמה וכולן ביחד.
הרגשתי שכל החולי הזה לא שייך לי, שזה לא אני.

התשובה של הרפואה המערבית הייתה כדורים לכל החיים.
והתשובה של הרפואה הטבעית מתגלה בפלא עם הזמן שעובר במסע החיים.

כבר אז הקונספט של תרופות שעובדות רק על הסימפטומים של המחלה אבל לא מרפאות אותה, הרגיש לי לא נכון.
ערערתי על הרבה דברים, על מה זה נורמלי, על איך צריך לחיות.

המסע

עולמות הרוח תמיד סקרנו אותי, אבל הרגשתי שאין לי גישה אליהם.
ממש לפני הגיוס, נתקלתי במודעה לקורס מדיטציה טרנסדנטלית והלכתי על זה.
ארבעה ימים שהכניסו לחיים שלי רובד חדש לגמרי.
משם הגעתי ליוגה, ונפתח לי עולם שלם.

אחרי שירות צבאי משמעותי בהתנדבות, התחלתי לגלות שיש אנשים שמחלימים ממחלות כרוניות.
חקרתי וקראתי לא מעט ועם זאת ידעתי שאני עוד לא מוכנה בעצמי.
כן הבנתי שאני לא מתכוונת לחיות עם תלות בכדורים ובגוף לא מאוזן ויום יבוא ויגיע גם תורי להחלים.

טסתי לאירופה לעבוד לתקופה ולאחר מכן לטייל במזרח לחצי שנה - כל פעם עם תיק שהיו בו 550 כדורים! אני זוכרת את עצמי מכניסה את השקית מלאת הכדורים למוצ׳ילה ולא מאמינה שזה תופס לי שליש מהתיק ועם זה אני צריכה להסתובב בעולם, הבנתי שזה פוגע לי במידת חופש משמעותית וזה הרגיש פשוט לא הגיוני.
בטיול, תוך כדי התגלגלות של דברים, לאחר מסעות ארוכים הרגשתי שאני צריכה נחת ולקחתי פסק זמן.

הלכתי ללמוד קורס מורות יוגה ראשון בהודו, לא כי חשבתי שאהיה מורה, אלא כמתנה לעצמי.

בזמן הקורס הגיעה לי הארה - הבנתי שאני רוצה לקחת אחריות על הבריאות שלי ולטפל בעצמי בדרך שנותנת לגוף לעבוד כמו שהוא נועד, בלי להיות תלויה בכדורים כל החיים.

קיבלתי את ההחלטה לשינוי. חזרתי לארץ והתחלתי תהליך עמוק עם מטפל הוליסטי.
ניקוי עמוק שהתבסס על תזונה, צמחים ואורח חיים מסוים.

אחרי שבועיים התחלתי להוריד תרופות, ואחרי חודש וחצי הורדתי אותן לגמרי.
שם ראיתי והרגשתי כמה הגוף שלי חיכה לזה. כמה שאני חזקה ויכולה להתמודד עם הכל. אם חשבתי שלחיות עם המחלה דורש חוזקה, להחלים ממנה גרם לי להתוודע לעוצמות אחרות שבי ולחוזקה האמיתית שנדרשת בשביל לחיות מתוך בחירה ולא מתוך פחד.

כל מה שעברתי מוביל אותי למי שאני היום - מתנהלת באורח חיים בריא מתוך בחירה ומרוויחה איכות חיים בכל יום.

טסתי לבד לבאלי להמשיך את המסע, הייתה בי ההבנה שאני צריכה מקום מנותק כדי לחיות את החיים שאני רוצה וצריכה בשביל הריפוי.
בפעם הזו ארזתי את המוצ׳ילה וסירבתי לקחת איתי את התרופות, הרגשתי כל כך טוב והתהלכתי באמונה כל כך חזקה בי ובדרך. באמת לא הייתי צריכה אותן.
חייתי בניתוק בטבע, בישלתי לעצמי כל יום מזון טרי שקניתי בשוק המקומי, למדתי עוד זרם יוגה וחוויתי חוויות משמעותיות מאוד.

לאחר 4 חודשים בחו״ל בסגנון ״טיול״ שונה בתכלית מהקודם, חזרתי לארץ.
סך הכל 8 חודשים של ניקוי הוליסטי שאני חיה בלי תרופות.
כשחזרתי חשבתי שאני מרגישה מדהים אבל התברר לי שהמסע רק התחיל :)
הוא נמשך עד היום.

היום

אני שלוש וחצי שנים בלי תרופות, בריאה וכנה:
להיות בריאה זה לא אומר שתמיד אני מרגישה מדהים.
זה אומר להיות בהקשבה, במודעות, להכיר את הגוף ולדעת לתת לו מה שהוא צריך.
המסע הזה אף פעם לא נגמר, וזה בדיוק מה שיפה בו.

אני מבינה היום שכל מה שעברתי לא היה סתם.
בזכות הדרך הזו אני מי שאני היום, מובילה את עצמי וא.נשים סביבי לשינוי וחיבור.
המחלות בסופו של דבר לימדו אותי (ועדיין) חיים מבחירה.

היום אני מלמדת יוגה, מטפלת ברפלקסולוגיה ומייעצת לאורח חיים בריא.
בשלוש השנים האחרונות למדתי גם יוגה תרפיה ואני בקרוב מסיימת את לימודי הנטורופתיה.
כל עולם שנפתח לי בדרך הוא כלי שאני מביאה איתי לטיפול ולהוראה.

היוגה תמכה בי לאורך כל הדרך, ובלעדיה לא הייתי יכולה לעשות את התהליך הזה.
ככל שהעמקתי ביוגה, כך הבנתי שהיא חלק בלתי נפרד מריפוי ומבריאות, כי הגוף והנפש אחד הם.
הכל חלק מאותו השלם.
מה שקורה על המזרן אני לוקחת לחיים וזה התרגול האמיתי של חיים במודעות.

29-31.10.2026

חאן צ׳רניחובסקי, עופר, חוף כרמל

ריטריט נשים
חיבור לטבע שלי

יוגה, מודעות ואורח חיים בריא

לפרטים נוספים