בלוטת התריס - להגיע לאיזון

יש משהו שלא מספרים לנו על בלוטת התריס. כולם מדברים על הבדיקות, על הערכים, על התרופות, אבל אף אחד לא מדבר על מה שבאמת קורה קצת יותר עמוק בגוף.

אני חיה עם תת פעילות בבלוטת התריס כבר עשור ואני אומרת "חיה עם" ולא "סובלת מ" כי בדרך למדתי לשמור על עצמי בצורה שהפכה את זה ממשהו מפחיד למשהו שאני מתנהלת איתו מתוך חיבור ומודעות.

אני רוצה לשתף אתכן בשלושה דברים שעוזרים לי, שאולי יעזרו גם לכן.

בלוטת התריס יושבת בגרון, ולא במקרה. בעולם האנרגטי, אזור הגרון הוא מקומה של הצ׳אקרה החמישית - וישודהא. הצ׳אקרה הזו מייצגת את היכולת שלנו לבטא את עצמנו, להשמיע את הקול שלנו, ליצור ולתקשר מתוך אמת פנימית. כשהצ׳אקרה הזו חסומה, כשאנחנו לא מבטאות, לא יוצרות, לא נותנות לקול שלנו ולעצמינו מקום, זה יכול להשפיע ישירות על הבלוטה שיושבת באותו אזור. הקשר בין הצ׳אקרה החמישית לבלוטת התריס הוא קשר עמוק: שתיהן עוסקות בביטוי, בזרימה, הנעה וביכולת לתת לדברים לצאת החוצה.

אצלי, זה בא לידי ביטוי דרך השירה. תמיד אהבתי לשיר, אבל שנים הלכתי עם הפחד מה יגידו? אני לא מספיק טובה, מי אני בכלל..? ובגלל הפחד הזה, פשוט לא עשיתי את זה. החזקתי את הקול שלי בפנים.

הרגע שהתחלתי לשיר, לא על במה ולא בצורה מושלמת, פשוט לשיר לעצמי, לפתוח את הגרון ולתת לדברים לזרום - הבנתי כמה כוח יש בזה. לא לתת לפחד להניע אותי, ובמקום זה לבחור בביטוי. זו דרך מדהימה לראות את השינוי שאפשר ליצור כשעוצרים ושואלים: מה באמת מונע ממני להישמע?

זה ממש לא חייב להיות שירה. העיקר הוא למצוא את הכיוון המדויק שלכן - זה יכול להיות כתיבה, ציור, שיחה כנה, כל דרך שמאפשרת לכן לבטא את מה שבפנים ולתת לצ׳אקרה החמישית לזרום.

הדבר השני שעשה שינוי משמעותי הוא התזונה. הורדתי גלוטן ומוצרי חלב מהתפריט, ומשתדלת לא לאכול פחמימות בשעות הערב ולפני השינה.

ולמה דווקא גלוטן וחלב? הקשר בין השניים לתת פעילות בבלוטת התריס הוא לא סתם תחושה, יש לזה בסיס מחקרי. הגלוטן מכיל חלבון בשם גליאדין, שהמבנה שלו דומה מאוד לרקמת בלוטת התריס. כשמערכת החיסון מזהה את הגליאדין כגורם עוין, היא עלולה לתקוף בטעות גם את הבלוטה עצמה כי הן נראות לה אותו דבר. מחקרים מראים שאצל אנשים עם תת פעילות אוטואימונית (האשימוטו), הורדת גלוטן הובילה להפחתה של נוגדנים נגד הבלוטה. בנוגע לחלב - אי סבילות ללקטוז נפוצה יותר אצל אנשים עם בעיות בבלוטת התריס, ומחקרים הראו ששמונה שבועות של הגבלת לקטוז שיפרו את רמות ה-TSH באופן משמעותי אצל הנבדקים.

מעבר למחקרים, אצלי זה לא קרה ביום אחד ולא מתוך דיאטה קשוחה. זה קרה מתוך הקשבה וסבלנות לתהליך. אני הבנתי מה גורם לי להרגיש כבדה, עייפה, לא ברורה, ולאט לאט התאמתי את התזונה לגוף שלי. כל גוף הוא שונה, ומה שעובד לי לא בהכרח יעבוד לכולן, אבל הקשבה היא אוניברסלית.

הנקודה השלישית, ואולי הכי עמוקה, היא קצב החיים. עשיתי תהליך של סטרס מנג׳מנט והבנתי משהו שפתאום הכל הסתדר: קצב החיים הגבוה שלי פוגע בבלוטה.

תת פעילות אומר האטה. הגוף אומר: "את רצה מהר מדי, אז אני עוצרת בשבילך." הבלוטה לא התקלקלה, היא ניסתה להגן עלי. היא האטה כי אני לא הייתי מוכנה להאט בעצמי.

ברגע שהבנתי את זה, התחלתי לעשות בחירות אחרות. לנשום, להקשיב, לתת לעצמי רגעי שקט. בשלב הזה תרגול היוגה נכנס לי לחיים וזה עשה שינוי שאף תרופה לבד לא יכולה לעשות.

הגוף שלנו מדבר אלינו כל הזמן. בלוטת התריס היא כמו מורה לגוף. היא מלמדת אותנו לבטא, להזין ולהאט. כל מה שצריך זה להקשיב.